ריבים זה מצויין או איך לריב טוב יותר

מריבות בין בני זוג יכולות להיות כואבות מאוד ומתישות.

לעיתים ממש קשה להתאושש מהן.

רבים מנסים להימנע ממריבות ככל שניתן (למשל טיפוסי 9 "משכיני השלום")

ויש כאלו שמעודדים עימותים, כי לשיטתם, עדיף שהכל גלוי ופתוח על השולחן. (יותר מאפיין את טיפוסי 8)

מריבות יכולות לאיים על המשך קיומו של הקשר.

ולכן יש פחד מלהיכנס לריב, לאזור האסון - לזירת ההתכתשות.

הן בהחלט יכולות להוות נקודת מפנה ביחסים.

זה מפחיד כל-כך להיכנס לשם כי אנחנו לא ממש בטוחים איך אנחנו יוצאים משם אח"כ.

האם נצא בזה בשלום, עם כל החלקים?

אילו דברים יאמרו לנו בחזרה ע"י הצד השני -

דברים שאנחנו לא אוהבים לשמוע?

דברים שהם תלונות עלינו ועל מעשינו?

האם אמצא את עצמי פגוע או פוגע מדיי?

אולי דברים שיאמרו ישימו קץ לקשר בינינו?

אבל פעמים רבות הריב הוא בלתי נמנע.

אפשר להפיק ממריבות את המקסימום,

וע"י כך, אח"כ, דווקא לחזק את הקשר ולהעמיק אותו.

מה שמתרחש בזמן ריב

הוא יקר מפז ובעל ערך עצום עבור שניכם.

משנכנסנו לריב, וקיפלנו שרוולים,

למעשה מותר איזה רסן שהיה נעול

ונאמרים דברים שטרם נאמרו מעולם.

(ולעיתים גם דברים שנאמרו כבר שוב ושוב ושוב והביאו אותנו שוב להיות מתוסכלים מהסרט החוזר.)

בריב אנחנו מרגישים בטוח יותר לשחרר את מה שבאמת כואב לנו,

לזעוק את מה שיושב לנו על הלב,

להתחנן עבור איזשהו שינוי במערך הקיים שאינו מיטיב איתנו, ואנחנו כבר לא יכולים לשאת אותו.

אין להתבלבל מעוצמת הרגשות וטיב הריב.

לעיתים זוג שרב עם המון אמוציות דווקא רב טוב יותר ויעיל יותר מהפלגמטים, אלה שמנסים לריב בעדינות.

אנחנו לא אומרות שתצאו עכשיו ל"סשן סכינאות" אכזרי.

אבל בואו נשים את נושא הריבים בפרופורציות,

וננסה להבין כמה ערך אמיתי וחיוני לקשר יש בריבים.

בריב אנחנו חושפים באומץ את הפגיעות שלנו.

בסצינת האמוציות הזו אנחנו יורים לכל כיוון את האמת שלנו-

את איך אנחנו רואים את הדברים,

מה לא מובן לנו,

מה לא עובד לנו,

מה לא מתישב עם הערכים שלנו,

איפה אנחנו מושתקים,

על מה ויתרנו עד עכשיו,

על מה לא נצליח לוותר יותר

ועל מה אנחנו מוכנים להילחם בשבילו בכל מחיר.

בעצם הגענו לכדי ריב,

כי משהו שם בפנים כבר לא יכול יותר,

לא מוכן שמהלך העניינים ימשיך כפי-שהוא,

משהו הבשיל שם כדי לצאת ולהאמר - כי לא עוד!

שייווו….. בואו ננשום רגע. נסדיר נשימה. נשטוף פנים ונמחה זיעה ודמעה -

"הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו!"

שימו לב למסרים שהעברתם אחד לשני במהלך הריב.

בואו רגע נקלף את האריזות הגרועות למדי שארזנו אותם בהן -

בואו רגע נפרק את אריזת ההאשמה.

נקלף את אריזת הביטול.

נזיז הצידה את עטיפת הייאוש.

תחתיהן נמצא את המסר, המסר העמוק.

יש בו בקשה ותחינה,

יש בו כאב,

יש בו צורך שאינו ממולא,

שיש דבר מהותי שלא מקבל מענה,

שיש בו כמיהה להבנה, למפגש,

צמא להזדהות, לחיבור...

תראה אותי, את מי שאני, את מה שאני זקוק לו מהעולם וממך.

מה מסב לי צער, מה גורם לי אי נוחות.

איפה אני הולך לאיבוד בעולם הזה. איפה אני צריך תמיכה.

איפה אתה לא רואה אותי, את הכאב שלי.

אילו דברים יכולים למלא אותי ולטעון אותי מחדש והם ממש בהישג יד, בהישג ידך.

כדאי לזכור שהריב הוא הזדמנות ללמוד יותר טוב על עצמינו ועל בן הזוג שלנו.

על עולם הערכים הפנימיים, על מה שחשוב ומהותי עבור כל אחד.

אז איך מעכשיו נוכל לריב טוב יותר?

תוך כדי המגננה, למרות שזה באמת נורא קשה,

לפתוח ערוץ מקביל שמקשיב למסרים שזורמים מהצד השני.

לקלף מהם את האריזות שלהם, ודרכן להציץ אל הבקשות והתחינות של בן הזוג שלכם.

במהלך הריב, עד כמה שהתודעה מאפשרת לכם, בתוך כל סערת הרגשות,

נסו להעביר את המסר שלכם ברור מדוייק ורלוונטי ככל שאפשר.

בנוסף זכרו גם לטעון (תוך כדי הטחת ההאשמות כמובן) את מסירותכם, אהבתכם

את המחויבות והאכפתיות שלכם ואת הרצון האמיתי שלכם לשפר ולקדם, לקרב ולהיטיב.

אחרי ריב,

כשהאבק שוקע,

שוחחו בנחת, בררו מה מצב בן הזוג.

חשוב לזכור שיש שני דפוסים עיקריים לאחר ריב:

אלו שאחרי ריב מרגישים טוב יותר,

מרגישים נקיים יותר, ברורים יותר, מרגישים לעיתים שאפילו תשעים אחוז מהבעיה עצמה נפתרה רק מעצם ההעלתה.

לעומתם יש כאלו ש"זמר הקרב עוד לא נדם…"

שאחרי ריב נשארים כמו הלומים בשדה קרב ושרועים כפצועים בשטח.

שמתקשים להתאושש ממריבה, ואפילו רואים בעצם המריבה את סיום הקשר,

את אבדן הדרך, את אי היכולת לגשר על הפערים.

חשוב לזהות עבור שניכם באיזה דפוס אתם נמצאים ולדווח זה לזה על כך, לעמוד על השוני באופן ההתאוששות של כל אחד מכם.

עכשיו קל לראות איפה הפצעים הפתוחים ולטפל בהם.

למצוא יחד את הפתרונות כדי שכל אחד ימצא את המענה המתאים לו.

כדי ללמוד יחד איך לבקש זה מזה את מה שבאמת חשוב לנו.

ועכשיו אתם רואים טוב יותר מה כואב זה לזה ואיך אפשר להיטיב זה עם זה

ועולים פתרונות חדשים איך לגשר על הפערים.

בואו נוקיר שעצם העובדה שנכנסנו לריב מוכיחה דווקא את הקרבה, את האינטימיות, את תחושת הביטחון והמחויבות. זו אחת הסיבות שבתחילתו של קשר יש פחות ריבים, כי עדיין אין ביטחון.

מהות הריב היא המלחמה על הקשר, על המשך קיומו ועל איכותו. על הרצון להאבק שיהיה טוב יותר.

כדאי לזכור שריבים מהווים נקודת מפנה ביחסים,

ואם נאסוף אח"כ יחד את השברים, את הפצעים וגם את המסרים והבקשות

נוכל להזרים איכות חדשה לקשר בינינו.

להעמיק את ההכרות והקרבה.

להיות אמיצים ומדוייקים יותר בבקשות שלנו זה מזה.

להיות אמיצים יותר בהקשבה למסרים של בן הזוג.

מתוך אכפתיות ומחויבות לרווחה ולשגשוג של כל אחד ושל שניכם יחד

.

#העצמה #זוגיות #אימוןאישי